פסק-דין בתיק ת"ק 24259-08-11

עניינה של תביעה זו הינה בגין טענת התובעת באשר להפסקת מתן שירות ביוזמת הנתבעת והמשך החיובים עד לתאריך הראשוני לסיום ההתקשרות.

הנתבעת, גב' לאה דוקס, הינה מנהלת סטודיו למחול ביהוד.

התובעת רשמה את בתה לשני חוגים בסטודיו של הנתבעת.

ביום 10.5.11 בנות החוג היו אמורות להופיע מול קהל. אך משום שלתובעת היו התחייבויות אישיות קודמות, לא יכלה בתה להשתתף בהופעה. התובעת הודיעה על כך למזכירות הסטודיו ועל מנת לוודא שההודעה נמסרה, ביקשה התובעת מבתה, שתודיע על היעדרותה המתוכננת, לעדי המדריכה של החוג שהיא בתה של הנתבעת.

התובעת טענה כי תגובתה של המדריכה הייתה מתלהמת ופוגענית, תוך שהיא מכנה את בתה כחסרת אחריות והיסטרית ודרשה לדחות את התוכניות המשפחתיות האחרות.

משראתה התובעת את פניה הנפולות של בתה, פנתה לנתבעת והתלוננה על תגובת המדריכה, הנתבעת המשיכה את התקפותיה על בתה והפעם לעבר התובעת, כינתה את התובעת "היסטרית", "בלתי אחראית" ועוד.

עוד ציינה התובעת כי הנתבעת אף שאלה את התובעת, בשביל מה באה לסטודיו ולא זו אף זו, ביקשה ממנה כי תיקח את בתה למקום אחר ווכי לא תשובונה עוד לשם.

התובעת מתייחסת לדבריה של הנתבעת כדבר שהביא לסיום ההתקשרות ביניהן. בשל כך, ביקשה התובעת מהנתבעת שלא תחייבה עבור ההשתתפות בחוגים, החל מיום 5.5.11.

אף על פי כן, הנתבעת המשיכה לחייב התובעת בשני חיובים נוספים.

התובעת תובעת סכום של, 682 ש"ח בגין שני החיובים הנוספים, 200 ש"ח עבור הוצאות, 8,000 ש"ח עוגמת נפש ופגיעה קשה. סה"כ 8,882 ש"ח

הנתבעת השיבה בכתב הגנה וטענה כי לא כך היו פני הדברים.

הנתבעת טענה כי מדריכת החוג הוציאה מכתב להורים בו עידכנה את ההורים בהופעה של יום העצמאות וביקשה מההורים להודיע באם אחת מהבנות אינה יכולה להשתתף בהופעה. הנתבעת ציינה כי בכך שילדה מודיעה שאינה משתתפת בהופעה, מבחינה כוריאוגרפית הדבר מהווה בעיה ולכן שלחו את המכתב וביקשו מההורים להודיע מראש, , על מנת שיוכלו להוציא את מי שלא תוכל להגיע להופעה, מההרכב.

הנתבעת ציינה כי התובעת הודיעה למדריכה כי בתה לא תוכל להשתתף, שיעור אחד לפני ההופעה. המדריכה ציינה בפני התובעת שהיה צריך להודיע בזמן. הנתבעת ציינה בפני ביהמ"ש כי האם נהגה בהיסטריה שאף אחד לא הבין מה הפשר לה.

הנתבעת תארה בפני ביהמ"ש כי התובעת היא זו שהתנהגה בצורה פוגענית וצעקה על המדריכה בפניהן של כל הילדות בחוג. הנתבעת ביקשה מהתובעת לצאת החוצה על מנת לחסוך לשאר התלמידות את ההתנהגות המזלזלת. משיצאו התובעת והנתבעת מהסטודיו, טענה הנתבעת כי התובעת החלה להשמיץ את הסטודיו בפניה. הנתבעת ביקשה מהתובעת כי תשוב ותשוחח יעמה למחרת היום לאחר שתרגע.

עוד ציינה הנתבעת כי התובעת שלחה אליה מכתב בו כתבה כי הנתבעת אמרה לה שלא לחזור  לסטודיו ומשבעלה של התובעת התקשר לנתבעת ציינה  בשיחה זו,  כי אין מגרשים אותן מהסטודיו ואף המזכירה של הסטודיו התקשרה והזמינה את התובעת לשוב לסטודיו.

הנתבעת טענה כי לתובעת יש חברה (להלן :"גב' אהובה"), אשר גרמה לה להגיש את התביעה. הנתבעת תמכה טיעוניה באי צדקתה של התביעה,  בכך שטענה כי אלמלא הייתה הצדקה, הרי שגברת אהובה, חברתה של התובעת, לא הייתה משאירה את ילדיה בסטודיו של הנתבעת.

חברתה של התובעת, גב' אהובה הגיעה לביהמ"ש על מנת להעיד. בעדותה ציינה כי אף בתה לש נוטלת חלק בחוג האמור וכי היא עצמה הייתה נוכחת בארוע וסיפרה כי המדריכה עדי אמרה לבתה של התובעת כי היא והוריה אינם אחראים, לאחר מכן הנתבעת המשיכה להטיח בתובעת ובבתה כי הן לא אחראיות, צריכות טיפול, היסטריות ועוד. זאת ועוד סיפרה העדה כי הנתבעת שאלה את התובעת בנוכחותה, לשם מה היא באה לסטודיו וביקשה כי התובעת תעזוב יחד עם הבת שלה, ולא תחזרנה עוד.

העדה העידה כי ישנן התבטאויות רבות של המדריכה עדי, לעברה של בתה של התובעת וכי היא רואה זאת כהתנשאות.

הנתבעת השיבה לעדותה של הגב' אהובה, כי מדובר במסע שקרי וציינה כי ביכולתה להביא עדים מטעמה שיוכחיו כי מדובר במסע הכפשות שקרי.